החלטה בתיק ת"א 34609-05-10

א.         רקע עובדתי

התובע - המשיב בנו של המנוח ברוך גוטמן ז"ל. המנוח רשום כבעלים של זכות חכירה לתקופה של 23 שנים החל משנת 1956 לגבי המקרקעין הידועים כחלקה 104 בגוש 6407 (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין מצויים בתחום המוניציפאלי של עירית הוד השרון, ועל כן הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הוד השרון (להלן: "הוועדה המקומית") היא הגוף הסטטוטורי המקומי המופקד על ענייני תכנון ובניה של המקרקעין, ואלו המבקשת דנן (להלן: "הוועדה המחוזית") היא הגוף המתכנן הסטטוטורי מבחינה מחוזית והכל כהגדרת מונחים אלו בחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

עפ"י נספח ב' לכתב התביעה הוכר המשיב כזכאי להירשם כחוכר לגבי המקרקעין לתקופה של 49 שנה, והכל כנקוב באשור ממ"י המנהל את מקרקעי קק"ל הרשומה כבעלים של המקרקעין.

חרף העובדה שחלפו 14 שנים מיום מתן האישור התובע טרם נרשם כחוכר, פעולה פשוטה למדי (בניגוד לאמור באישור ממ"י).

אין חולק כי על המקרקעין הוחלו הוראות תכנית מפורטת הר/1200 (להלן: "התכנית"). אין גם חולק כי נוכח היקפה של התכנית, האחרונה מצויה בגדרי סמכותה התכנונית של המבקשת.

אין גם חולק כי עובר לאישורה של התכנית הופיע המשיב בפני ועדת התנגדויות שהקימה המבקשת, והתנגדותו התקבלה באופן חלקי. המשיב הלין על כי דרך מתוכננת (כיום קבועה) אשר כונתה דרך מס' 8 רחבה מדי ורוחבה הוקטן תחילה מ-20 מטר ל-13 מטר ואח"כ ל-12 מטר (להלן: "הדרך").

כן קבעה המבקשת כי הדרך תנגוס (על דרך הפקעה) בחלקים שוויוניים ככל האפשר מן החלקות שבסמוך להן היא עוברת.

אין גם חולק כי הדרך שנוצרה עם מתן לתוקף לתכנית נוגסת במקרקעין מושא התביעה יותר מאשר בחלקות סמוכות לה ובעיקר חלקה 105 בגוש 6407.

המשיב צרף לכתב תביעתו חוות דעת שמאית ערוכה ע"י השמאי גדעון ורדי לפיה נגרם נזק למקרקעין כתוצאה מיישום בשטח של הוראות התכנית בסך של 583,900 ש"ח נכון ליום פרסום התכנית ברשומות וכשהוא משוערך ליום הגשת התביעה בסך של 852,492 ש"ח.

כן יש לציין כי ע"ג המקרקעין נרשמה ביום 24.10.06 (לפי שטר 32102) הערה על הפקעה מכח הוראות סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות רכישה לצרכי צבור 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") לטובתה של הוועדה המקומית.

ב.         הדיון

1.         א.         המבקשת טוענת כי בימ"ש זה נעדר כל סמכות לדון בתביעה ולהחליט בה שכן                    לטעמה הערכאה המוסמכת היא ביהמ"ש המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים                    מינהליים. כיוון שכך, עותרת המבקשת למחיקה על הסף של התביעה או לחילופין                  העברתה של התביעה לברור בפני ביהמ"ש המוסמך מכח הוראות סעיף 79 לחוק                 בתי המשפט.

ב.         ב"כ המבקשת מודע לכך שהתביעה עפ"י הסעד המבוקש בה היא תביעה כספית וכי סכום הסעד הכספי הינו בגדרי סמכותו העניינית של בימ"ש זה, אך לטעמו אם נקלף את הקליפה החיצונית של התביעה ונגיע לליבתה נגלה על נקלה כי המדובר בתקיפה של החלטה הנוגעת אליה ותקיפה שכזו מצויה בגדרי סמכותו הייחודית של ביהמ"ש לעניינים מינהליים ולא של בימ"ש זה, הנעדר כישורים ונסיון בשכגון דא.

            ב"כ המבקשת מפנה בבקשתו (סעיפים 16-20) לפסיקה התומכת בגישתו זו.

2.         א.         ב"כ המשיבים טוען בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה, שכן לטעמו התובע הוא                  "אדון ההליכים" הוא זה שבוחר את עילת התביעה, הוא זה שבוחר את הסעדים                  המתבקשים בנסיבות העניין, ועל כן הוא סבור כי תביעתו הוגשה לערכאה                          המתאימה.

ב.         בסעיף 3 לנימוקי תגובתו מציין ב"כ המשיבים כי התביעה היא נזיקית כספית והמבקשת מבקשת או דורשת מהם לפעול בהליך נפל (ההדגשה שלי ולא במקור - ד.ג.).

                        "באשר המדובר במעשה עשוי מזה שנים רבות".

ג.          מסעיף 4 לנימוקי ב"כ המשיבים עולה, עפ"י הבנתי, כי הוא מבין לשיטתו כי אין זו השעה להגיש עתירה מינהלית, וגם לו היה נכון לעשות כן, הברירה בידו אם להגיש עתירה מינהלית או להגיש תביעת נזיקין והוא החליט להגיש תביעת נזיקין.

ד.         ב"כ המשיבים מפנה בסעיפים 6-9 לפסיקה התומכת בגישתו, כי בימ"ש זה הוא המוסמך לדון בתביעה עפ"י הוראות סעיף 51 (א) (2) לחוק בתי המשפט.